דף הבית >> כל הבלוג הישן מהאתר הקודם
 
נכון שרואים בעיניים כמה שהאשה הזאת מקסימה?
עכשיו גם יש לה משקפיים חדשים שבכלל לא לוחצים לה על האף!
לפעמים החלפת מסגרת עושה את כל ההבדל!




23.2.2014





בית רבקה הוא בית חולים סעודי גדול בפתח תקוה. מאושפזים בו אנשים במצב סעודי קשה שלא ניתן לטפל בהם בבית. בגלל שזה בית חולים, אין שום תעסוקה למאושפזים כנהוג במחלקות סעודיות בבתי אבות והימים ארוכים מנשוא. הוזמנתי שוב ע"י לקוחה שהייתי אצלה לפני שנתיים. יחסית לא מבוגרת, עם חיבור למכשיר הנשמה בגרון ולכן לא יכולה לדבר. היא עדיין במוסד (כבר 3 שנים). מרוב סטרואידים שהיא מקבלת הקטרקט שלה התפתח עד שהגיע למצב של עיוורון מוחלט. ניתוח קטרקט הוא בד"כ הליך כירורגי פשוט, אלא שבמצב שלה היה קשה כקריעת ים סוף. בכל זאת הניתוח בוצע בעין אחת, ו-3 חודשים אחרי שנותחה הזמינה אותי. כמה ציפתה לבדיקה שתתאים לה משקפיים חדשים, והיא תוכל לפחות לקרוא. אך התוצאות בשטח היו מאכזבות. למרות הניתוח הצלחתי לשפר את ראייתה רק במעט. כשהבינה שלא אוכל לשפר את ראייתה לקרוב, ורק במעט לרחוק, התחילה לבכות. גם אני בכיתי יחד איתה. כמה תיסכול בשבילי, ואיזו אכזבה קשה בשבילה.



 


25.12.2013

אגורפוביה (או בַּעַת חוּצוֹת) לפי ויקיפדיה, היא הפרעה נפשית, המסווגת במגדיר האבחנות הפסיכיאטרי DSM IV כהפרעת חרדה. אדם הלוקה בהפרעה סובל מתחושת פחד במקומות בהם הוא חושש שיילכד או לא יוכל לקבל עזרה במקרה חירום.
גם במקרים כאלו ניתן להעזר באופטיקה עד הבית, ממש כמו היום כשהגעתי לביתה של אשה מקסימה מפתח תקווה. היא כבר שנים לא יוצאת מהבית, ומנהלת את חייה באופן מלא מדירתה. כיף גדול שיכולתי לעזור לה!


 




4.12.2013

"זה מאוד קשה לא לראות, עכשיו אני רואה את המספרים - זה מרגש" זה מה שענתה לי חולה בתסמונת גיליאן ברה מונשמת שמתקשרת ע"י כתיבה כשהצעתי לה לעשות הפסקה למנוחה. כל כך התרגשתי בעצמי, שביקשתי לתלוש את הדף מהמחברת שלה. הייתם צריכים לראות את ההתלהבות שלה! כמה סיפוק יש במקצוע שלי!



  






1.12.2013

מאמר: אין טוב ממראה עיניים
העיניים הן הקשר החשוב ביותר עם הסביבה והן איברי החישה הראשיים בגוף האדם. הן מספקות לנו מידע רב יותר משאר חושינו. יש המעריכים כי 80 אחוזים מן המידע שאנו קולטים מן העולם החיצון מגיע אלינו דרך העיניים.
 
בערוב ימינו, כל החושים נחלשים וכן גם יכולת התנועה. לעיתים קרובות העיניים הופכות לחשובות אף יותר, כאשר יכולת התנועה נפגעת. הקשר עם הסובבים אותנו, היכולת לצפייה בטלוויזיה, לקריאה, לעבודת יד וכן לפעולות היומיומיות כגון אכילה - בכל הנ"ל אני משתמשים בעיניים. למעשה, מסיבות פיזיולוגיות, בגילאים המאוחרים כמעט כל אדם נזקק למשקפיים.

למאמר המלא


25.11.2013

"את המתקנת של המשקפיים?" האשה ממחלקת התשושים נישקה לי את הידיים אחרי שהחלפתי את משקפיה שנשברו. כבר שבועיים היא בלי משקפיים ולא רואה כלום. אחרי שפנו אלי תוך יום המשקפיים המתוקנים אצלה על הפנים. איזה כיף כשאפשר לעזור.
 




 





13.11.2013

חולה סרטן סופני, בן 69. לא עושה יותר טיפולים, רק מחכה. מעביר את הזמן עם נוגדי כאבים וקנאביס רפואי. לפחות יכולתי לעזור עם זוג משקפי קריאה.


7.11.2013

איך בודקים קשישה בת 99?
בסבלנות
בהקשבה
בעדינות
בזהירות
ובקול (מאוד) רם. 



13.8.2013

אז מה היה לנו השבוע ב"אופטיקה עד הבית"?

- קשישה חולת פרקינסון בהרצליה שפחדה מהבדיקה כי צריך לשים את הסנטר על מכשיר וזה נורא קשה לה (אבל אצלי אין מכשירים      מפחידים ולא נוחים).

- 3 לקוחות אבל רק 4 עיניים מפתח תקוה (מה לעשות - שניים עיוורים בעין אחת).

- זוג פנסיונרים חביבים מראשון לציון שרצו להחליף את המשקפיים אבל לא היה צורך (וחסכו הרבה כסף).

- אזרח מאוד ותיק מהרצליה פיתוח שקיבל משקפי מולטיפוקל חדשים. רואה מצוין, אבל אחרי שעתיים התקשר שלוחץ לו (כבר באותו יום  הייתי לסדר).

- פגישה עם לקוחה במשרדה בפארק המדע ברחובות (כי אופטיקה עד הבית זה גם לעסוקים).

- טיפוס של 4 קומות ב 32 מעלות, כדי לבדוק קשיש נרגן וחסר סבלנות שעוד לא הסתגל למצבו הסעודי החדש (אבל בסוף התרצה והודה לי).

- בדיקה במחלקת מונשמים - חולה בבידוד מגע, אני עם מסיכה וכפפות (אל דאגה, כל הציוד חוטא בסוף הבדיקה)

- אשה בת 86 שהתאכזבה כמו ילדה בת 6 כי לא אהבה את הצבע של הנרתיק (היא תקבל ירוק כמו שהיא אוהבת).

- חוסה במחלקה סעודית בנתניה - תשושי נפש, שצרחה כאילו שוחטים אותה כשקבלה את המשקפיים החדשים (גם עם זה צריך להתמודד).

- קשיש שקיבל משקפיים לכבדי ראיה ועכשיו יכול לקרוא את הדואר (וגם קיבל אישור בכתב ממני שהוא "חמוד").

 והיום יום הולדת - יום ללא לקוחות, מותר לא?




30.7.2013

כתבה ב"מאקו":

http://www.mako.co.il/special-small-business/articles/Article-822a98c0f86de31006.htm?sCh=f33fd214d2d1b310&pId=2082585621


4.12.2012

איש מקסים, כבר עבר את ה 90. כשהרכיב את המשקפיים החדשים אשתו אמרה: "כמה שאתה דומה לאבא שלך עם המשקפיים האלו" והביאה מהחדר השני תמונה ישנה של הוריו. האיש מביט בעיניים עצובות בתמונה שצילמתי ואז בתמונה של הוריו. "צודקת" הוא אומר. "מתגעגע?", אני שואלת, והוא עונה: "מאוד מאוד" .
 



28.11.2012

הרבה פעמים מציעים לי משהו לאכול או לשתות ואני מסרבת. אבל יש בתים שאני יודעת שלא יעזור כלום, אני חייבת להתכבד, אחרת אני לא יוצאת משם. כך קרה שיצאתי עם קופסה עוגיות טחינה אלוהיות של תימניה מחולון. (בסוף התקשרתי לקבל את המתכון, אבל לא הצלחתי לשחזר). היום התכבדתי בחופן סוכריות "אמיתיות" מרומניה!


 



8.9.2011

אתמול ביקרתי אצל לקוח חדש. גר עם ביתו
בקושי הולך, וגם הבת שלו מתקשה בהליכה
לא יודעת איך הם מסתדרים
ומקבלים רק 9 שעות עזרה בשבוע מביטוח לאומי.

כששאלתי לתאריך הלידה שלו
ידע רק שנולד ב 1923
בשבת תשובה
ולא ידע תאריך לועזי.
שאלתי, אף פעם לא בררת?
אמרו שלא.
לסיפור המלא
 


27.2.2011

ביום שישי הוזמנתי לבדיקת ראיה:
בסוף שביל ארוך
כשהמרצפות כבר מזמן לא במקום

 









 








עומד צריף קטן מוקף גינת סירפדים

 





















בחדר הפנימי שוכבת קשישה
בחודש הבא ימלאו לה 94
שוקלת 30 קילו
כל היום שוכבת במיטה וקוראת ספרים
סובלת מדלקת פרקים ושלל מחלות אחרות
אבל צלולה וחדה
ובעלת חוש הומור.
הצלחתי להתאים לה משקפיים לקריאה
היא הייתה אסירת תודה.
אז חשבתי איך עוד אוכל לעזור לה.
הקשישה מתקיימת מביטוח לאומי
בנה היחיד נפטר ואין לה קשר עם הנכדים.
הזמין אותי קרוב משפחה שמטפל בה.
טוב זה בא לי אתמול בבריכה
(תמיד הרעיונות הכי טובים באים לי בבריכה)
אולי אוכל להביא לה ספרים לקריאה
ושאלתי את קרוב משפחתה אם היא תהיה מוכנה לקבל ספרים
והוא אמר שתשמח מאוד
אז אם למישהו יש ספרים ברוסית או באנגלית
ויכול להקפיץ אותם אלי לרמת גן בימים הקרובים
וחשוב מאוד שהאותיות תהינה ברורות וגדולות
לא ספרים צהובים עם אותיות קטנות
מוזמן ליצור איתי קשר
ואגב, את הסירפדים היא מגדלת
(טוב, לא היא, המטפלת מגדלת בשבילה)
זה טוב לעור הקרקפת
וגם עושים מזה תה 
אז מי שרוצה לתרום ספרים
בבקשה לשלוח לי הודעה 
תודה



עדכון: 2.3.2011

הייתי אצלה ביום שישי
הבאתי לה את המשקפיים
והיא יכולה לקרוא איתם בלי זכוכית מגדלת
היא כל כך הודתה לי
וכל כך ברכה אותי
שבאמת התרגשתי עד דמעות
אז שאלתי אותה איזה ספרים היא אוהבת
(היא כבר יודעת שאני מנסה לאסוף לה)
והיא הסבירה לי בעברית השבורה שלה
לא ממש הבנתי
אבל אני חושבת שרק ספרות "טובה"
למשל דיברה על דוסטוייבסקי
היא אמרה שמהעמוד הראשון היא כבר יודעת אם הספר טוב
אז הבטחתי שאני אמשיך לנסות לאסוף.
בהתחלה חשבתי שאספיק לאסוף לפני שאגיע אליה
אבל אם יהיה לי אני אביא לה במיוחד
זה יהיה לי אושר גדול לעזור לה
אז כל מי שאמר שיבדוק
עדיין לא מאוחר!
רק שיהיה כתב ברור
אפשר גם למשל פילוסופיה ופסיכולוגיה.
ותזקו למצוות!



עדכון: 9.3.2011

אספתי קצת כסף בקבוצה שאני חברה בה,
ויש עוד כמה שהבטיחו שיבדקו,
וגם מישהי  מהפייסבוק הבטיחה שתביא לי ספרים.
אז אני מקווה ללכת בשבוע הבא לקנות לה ספרים בחנות יד שניה,
ואז אסע במיוחד להביא לה,
אפשר עוד לתרום!



עדכון 15.3.2011

ובכן חברים יקרים
שלשום רכשתי בכל 174 השקלים שנאספו 
ספר אחד חדש ועוד 9 מיד שניה.
והוספתי להם עוד 6 ספרים שקיבלתי ממישהי מהפייסבוק.

הקשישה מאוד התרגשה
לא האמינה
אמרה שכולם מבטיחים לה אבל אף אחד לא מקיים
וכמובן לא ידעה איך להודות לי.
היא אמרה שעכשיו היא צריכה הרבה זמן כדי לקרוא אותם
אז אמרתי, זמן זה לא מה שחסר לך
והיא הצביעה לשמיים...


הנה הצריף והגינה:

 





















והסירפדים מונחים ליבוש:
 





















והספרים שנמסרו:
 




















27.11.2010
 
טיפ:
לעולם אל תניחו משקפיים על השולחן על פניהן (כשהעדשות נוגעות בשולחן). זה גורם לשריטות ולשיפשופים.


9.11.2010

ALS מחלה נוראית, פעמיים כבר יצא לי לבדוק חולים כאלו והצלחתי לעזור. זה סיפוק אדיר כשאפשר לעזור לאנשים הללו. אחד מהם רק בשבוע שעבר. אתמול בבוקר אשתו התקשרה שהוא נפטר בלילה. אחרי חצי שעה השליח הגיע עם המשקפיים החדשים שלו.

22.7.2010

‫הייתי אצל קשישה בת 92. כבר 3 שנים מרותקת למיטה. לא מבחינה בין אור לחושך, חשבה שאולי תוכל לתפור. מה שמדהים: עדיין אופטימית ומלאת שמחת חיים. לקבל השראה מאנשים כאלו.

24.6.2010

בעקבות מותו של ז'וזה סאראמגו כתבתי סיפור שהיה ממש לא מזמן.

שם הסיפור:  
שמחת קריאה

ז'וזה סאראמאגו, מגדולי הסופרים בני זמננו הלך השבוע לעולמו. אני חוזרת במחשבותי אל בלתאזר ובלימונדה גיבורי סיפרו "דברי ימי מנזר". כן, בכל פעם שאני קוראת את הספר הזה, אני מתרגשת עד דמעות כמו לפגוש ידידים ותיקים ואהובים.
והנה, רק לפני שבועיים הייתי אצל קשישה בת 96. היא אומרת לי "קריאה זה החיים שלי, אני כל כך רוצה לקרוא". אבל יש לה קטרקט מתקדם שהרופאים כבר לא מוכנים לנתח והמרשם הנוכחי שלה הוא הכי מתאים לעיניה. אני לא מצליחה לעזור לה, אפילו משקפי קריאה מיוחדים לכבדי ראיה לא שיפרו את המצב.
לסיפור המלא
3.6.2010
כתבתי סיפור חדש על מקרה שהיה לפני כמה חודשים:
שם הסיפור: מבט אחרון
"טל מה שלומך? למה את לא פה?" הטלפון צלצל ביום חורפי באמצע ארוחת הערב.
"אנחנו מכירים?" שאלתי, "מה את לא מכירה אותי? זה מוטי"
"אני לא  מכירה שום מוטי" עניתי ושקלתי לנתק את הטלפון. מי זה החוצפן הזה? חשבתי.
-          "אני צריך בדיקת ראיה לאמא שלי."
-          "איפה היא נמצאת?"
-          "במושב אחרי אשקלון."
-          "מצטערת, אני לא מגיעה עד לשם."
-          "תגידי כמה, אני מוכן לשלם כל מחיר."
התלבטתי מעט ונקבתי בסכום שנראה לי סביר.
"אין בעיה", מוטי הסכים מיד, "היכנסי עכשיו לאוטו ובואי."
השעה 7 בערב, חושך, גשם, לפחות שעה נסיעה לכל כיוון, לא בא בחשבון.
מוטי לא הרפה: "מה הבעיה? בואי מיד, אני לא מבין למה את עוד לא באוטו."
"אם זה כל כך דחוף אני מוכנה לפנות את מחר בבוקר" עניתי. הוא המשיך ללחוץ אבל התעקשתי ולבסוף בלית ברירה הוא הסכים וקבענו לבוקר שלמחרת.
 אני חוששת: גם מושב מרוחק, גם הלחץ מצידו לבוא מיד, גם מוכן לשלם כל מחיר וגם צורת דיבור משונה. אולי זאת מלכודת?

לסיפור המלא

25.5.2010

טיפ:
מטליות למשקפיים אפשר ורצוי לכבס במכונת כביסה.



23.5.2010
 
הבוקר התאמתי משקפיים לאשה חולת ALS. מחלת ניוון שרירים נוראה וחשוכת מרפא. האשה כבר במצב של שיתוק מוחלט, מונשמת, לא יכולה לאכול או לשתות, לא יכולה לדבר. בימים כאלו אני אומרת תודה יותר מתמיד על כל מה שיש לי. לשמחתי הצלחתי לשפר לה את הראיה.



11.5.2010

השבוע בדקתי קשיש נחמד בן 91. יושב בכיסא גלגלים, מעביר את רוב יומו בקריאה וצפיה בטלוויזיה. בנו הזמין אותי בתקווה שאוכל לשפר את ראיתו, אבל לא היה שינוי משמעותי במרשם ולא הצלחתי לעזור לו הרבה. זה תמיד מאכזב את הנבדק וגם אותי, למרות שאני משתדלת להכין מראש לאפשרות הזאת. אבל מה? למרות שלא היה נראה שיש בעיה של כסף במשפחה, האיש יושב מול טלוויזיה ישנה של 20 אינטש. גם אני בקושי מצליחה לראות במכשיר הזה. העזרה הכי גדולה תהיה אם יחליפו לו את הטלוויזיה למכשיר חדיש. החלטתי לנסות להציע בעדינות לבנו. וכך היה: הבן קיבל את ההצעה בזרועות פתוחות. "איך לא חשבתי על זה קודם?" הוא אמר.
לפעמים צריך מישהו מבחוץ שיראה את הדברים הכי מתבקשים...
 


3.5.2010

היום ביקרתי אצל אשה בת כ-85. מספר על הזרוע, מחוברת לבלון חמצן, יושבת כל היום מול הטלוויזיה. למרות שהטלויזיה תופסת קיר שלם ונמצאת במרחק 2 מטר ממנה, היא בקושי מצליחה לראות משהו. אני חושבת שכבר מזמן היא לא שמחה כל כך כמו  אחרי שהצלחתי לשפר לה משמעותית את הראיה והיא אפילו מצליחה לקרוא את הכיתוביות! אני כל כך מחכה לראות את פניה כשאביא לה את המשקפיים בעוד כמה ימים. עוד יום מלא סיפוק!

עדכון אחרי יומיים:
המשקפיים מוכנים ואני מתקשרת לנכד להודיע. הנכד אומר שעדיין לא העביר לסבתו את החלק השני של התשלום. חבל לי על כל יום שהיא בלי משקפיים, אני סומכת
עליו ואומרת לו שאני אמסור לה את המשקפיים ושידאג להעביר אלי את התשלום. אני מגיעה לביתה מלאת ציפיות. היא מחכה לי בקוצר רוח. ברגע שהיא מרכיבה את המשקפיים - אכזבה עמוקה: היא רואה כמו עם המשקפיים הישנים. היא כמעט בוכה מרוב תיסכול ואני יחד איתה. כנראה שהבצקות שהיא סובלת מהן גורמות לשינויים קיצוניים במרשם המשקפיים שלה. למרות שהתרעתי שזה עלול לקרות - התסכול גדול. אני משאירה לה את המשקפיים החדשים בתקווה שהמרשם יתיצב בחזרה על מה שהיה ביום הבדיקה. יש לי מצב רוח רע כל היום. בערב אני מדברת שוב עם הנכד שמספר לי קצת על סבתו. ניצולת שואה שאיבדה את כל משפחתה בשואה. בעלה נפטר לפני שנים רבות ובנה, שהוא אביו של הנכד נהרג במלחמת יום כיפור. כמה יכול הגורל להתעלל בבו אדם אחד? אני מבטיחה לנכד שאעשה הכל כדי שסבתו תוכל לראות טלוויזיה.
מזמן לא היה לי כזה מפח נפש...



כעבור שבעה ימים:
לא שמעתי כלום מהנכד במשך כל השבוע. אני מתקשרת אליו עם הרבה חששות. הנכד עונה ומיד מתחיל להתנצל ששכח מהתשלום. אני אומרת, הכי חשוב ספר לי מה עם סבתא? מתברר שהיא דווקא כן רואה יותר טוב עם המשקפיים החדשים. אבן נגולה לי מהלב. שוב אני מופתעת כמה דבר כזה משפר לי את מצב הרוח.  הנכד שוב מתנצל ששכח לעדכן אותי שהמשקפיים כן עזרו. לא נורא, חדשות טובות תמיד מתקבלות בברכה...


27.4.2010

סיפור קצת ארוך אבל אמיתי לחלוטין:
הוזמנתי לבית חולים לחולי נפש למחלקה סגורה להתאים משקפיים לאחת החוסות. המתחם ענק, מוקף חומה ועליה גדרות תיל. שער ברזל גדול נפתח לקראתי בלי שום בעיה. "טוב", חשבתי לעצמי, "רק שיתנו לי גם לצאת בכזאת קלות".  האחות הראשית יוצאת לקראתי, אני מבררת פרטים לגבי הנבדקת: "היא מהוורבלים, שקטה, אין לך מה לדאוג", אומרת האחות הראשית. שתי מערכות של דלתות, שנפתחות רק בעזרת כרטיס מיוחד ואני בתוך המחלקה. כששה גברים בגילאים שונים עומדים מפוזרים בחדר ובוהים בי בעיניים ריקות. כמה חוסים נוספים יושבים על ספסלים או על הרצפה, חלקם מבצעים תנועות קטטוניות. אני נזכרת בסרט קן הקוקייה. אותו דבר רק אמיתי.
לסיפור המלא



26.4.2010

טיפ:
עדשות משקפיים מומלץ לנקות רק עם מטלית המיועדת לכך או בעזרת ספריי לניקוי עדשות.
לא מומלץ לנקות בעזרת החולצה. בד החולצה עלול להשיר סיבים ולעיתים אף לשרוט.
אין לכם מטלית? אשלח מטלית חינם בדואר למי שירשם ברשימת התפוצה וישלח לי כתובת ושם מלא דרך "לשרותכם" באתר. 



25.4.2010
 
ברוכים הבאים לבלוג של אופטיקה עד הבית.
במסגרת עבודתי אני מבקרת רבות בבתי אבות, מוסדות סעודיים ובבתים פרטיים. אני נתקלת במקרים רבים המותירים בי תקווה, שמחה, סיפוק אך לעיתים גם תסכול. במסגרת הבלוג אנסה לשתף לפחות במעט ממה שעובר עלי. המעונינים בעדכונים שוטפים מהבלוג מוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק שלי:

שלכם,
טל טפר
 
רוצים לקבל עדכונים שוטפים מהבלוג? הצטרפו לדף הפייסבוק
 
 
טל טפר, אופטומטריסטית - אופטיקה עד הבית | 0523223516